סוחר. יוצר תוכן.
בלי רעש.

שלום, אני איתי. סוחר ויוצר תוכן, ומייסד CIIDB — הקהילה ועולם הקריפטו של הסוחר הישראלי.

לפני CIIDB עברתי כמה תחנות. ב-8200 למדתי לבנות תמונה אמינה מתוך שברי מידע ולזהות את מה שחשוב מתוך הרעש. אחר כך, כמה שנים בהייטק כמהנדס — לראות מקרוב את המסלול של מוצר, מהפיתוח המוקדם ועד לשיווק שיודע להפוך אפילו באג לפיצ'ר. חיים שעל הנייר נראו מסודרים מאוד. שני הכלים האלה הם בדיוק מה שמסחר בשוק דורש.

היום אני מעביר את אותו ארגז כלים לסוחרים בעברית: לא בצורת "המטבע הבא של היום", אלא דרך מסגור מסודר שעובד גם על קריפטו, גם על מניות, וגם על חוזים — אותו מבנה שוק, אותם סייקלים, אותה פסיכולוגיה של עדר.

אין לי אפליקציות של מדיה חברתית בטלפון. אני לא קורא חדשות. אני לא מקשיב לפודקאסטים על דברים שכבר הבנתי. רוב קבוצות הוואטסאפ שצורפתי אליהן — יצאתי. הגוף שלי הוביל לפני שהראש הבין למה. לא ויתור — הקלה. כשהרעש ירד, ראיתי טוב יותר. את עצמי, את השוק, את שניהם. "Be fearful when others are greedy" — איך אפשר לקיים את זה כשמגפון צועק לך לתוך הפנים לקנות? בתחום שלי, רוב האנשים מציגים מה שצברו. אני מציג מה שהורדתי.

זה גם המסגור שאני עובד איתו: פחות חיווט לרעש, יותר ראייה. וזה גם מה שאני מבקש מהקהילה — מחשבה עצמאית, סבלנות, ויכולת להישאר עם "אני לא יודע" עד שיש מספיק נתונים כדי לדעת.

וזה גם מה שאני דורש מעצמי. כיוצר תוכן ומוביל קהילה מצופה ממני להיות תמיד עם דעה — עולים או יורדים. אני לא משחק את המשחק הזה. הגדולה לא בלהציג ביטחון תמידי. היא לדעת לשבת על הגדר כשאין יתרון, ולפעול בנחישות כשיש.

זה ספייס קשוח. לא כולם שורדים אותו. אני פוגש בדרך סוחרים, מתחבר עם חלק מהם — וחלקם בסוף מתנתקים. לא בגלל שהחיבור לא היה אמיתי. אני מזכיר להם את מה שהם רוצים לשכוח. מה שמשאיר אותי במשחק זאת הסקרנות, לא הכסף. הקהילה היא לא תוספת — היא המקום שבו סוחרים מחזיקים אחד את השני בתחום שקשה להחזיק לבד.

שאי אפשר לחזות את השוק במדויק. אפשר רק לבנות מסגרת שמשפרת את ההסתברות לאורך זמן.

שמסחר זה לא רק טכניקה — זה בעיקר ראש. ראש שיודע להגיד "אני לא יודע" עובד יותר טוב מראש שתמיד בטוח.

שלמידה אמיתית מתרחשת בשני מישורים — תיאוריה מסודרת (מתודולוגיה, מסגור) וחזרה יומית (לייבים, קהילה, ראיית השוק בזמן אמת). אף אחד מהם לא מספיק לבד.

שגם אני טועה. לא לעיתים רחוקות. ההבדל הוא לא במספר הטעויות — הוא ביכולת לזהות אותן בזמן אמת ולא להיאחז בהן.